החלטה בתיק ת"א 8433/06

לפני בקשת התובעת לחייב את הנתבעת, חברת הביטוח, ליתן התחייבות לבית הספר השיקומי של אלי"ן - שח"ר, לצורך לימודיה במסגרת שיקומית. הבקשה באה בגדרה של תביעה זו שלפני, בגין תאונת דרכים שאירעה בנפת בית לחם בשנת 2006.

האם יש לחייב מבטחת במתן התחייבות ללימודים בבית ספר שיקומי, במסגרת הליך של תשלום תכוף, טרם מתן פסק הדין בתביעה לגופה? האם ניתן לחייב הנתבעת לממן, כתשלום תכוף, לימודים בישראל בבית ספר מיוחד שעלותו גבוהה באין בית ספר מתאים במקום מגוריה בנפת בית לחם? אלו השאלות המתעוררות בבקשה זו.

הרקע לבקשה והדין החל

1.         התביעה דנן הוגשה בשנת 2006. התאונה נשוא התביעה ארעה בנפת בית לחם, והתובעים אינם תושבי ישראל. הנהג, תושב ישראל אשר בוטח על ידי הנתבעת 2.

ביום 21.5.07 ניתנה על ידי החלטה בשאלה האם חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ח-1975 (להלן: " החוק") חל על מקרה בו נפגע אדם, תושב חוסאן שבאזור בית לחם בשנת 2006.

בהחלטה נקבע כי לאור העובדה שביום 13.10.05 חוקק ברשות הפלשתינית חוק הביטוח מס' 20 לשנת 2005 שהינו המקבילה לחוק הפלת"ד בישראל (להלן: " חוק הרשות"), הרי דין זה יחול על המקרה שלפני. על החלטה זו הגישו שני הצדדים בקשות למתן רשות ערעור אשר תלויות ועומדות לפני בית המשפט העליון. אשר לנושא התשלום התכוף, שהבקשה הנוכחית הוגשה בגדרו, קבעתי כדלקמן:

"...מכל מקום, נושא התשלום התכוף הינו במכלול הזכויות הדיוניות בהיותו תשלום "על חשבון" (סעיף 5ג' לחוק הפיצויים), והחלטה בבקשה לתשלום תכוף אינה מהווה מעשה בית דין.

מכאן שיש לדון בבקשה לתשלום תכוף על פי דין הפורום. (ע"א 750/79 קלאוזנר נ' ברקוביץ פ"ד לז(4) 449, 456; א' הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, מהדורת תש"ל, שם, 23; ת.א. 2750/83 (מחוזי ת"א) הלבנון חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"מ תשמ"ד(3) 213)". (שם, שם).

לאור האמור, וכל עוד לא נקבע אחרת, אדון בבקשה זו על פי דין הפורום, מה גם שלא ברור אם קיימות, ואם כן - לא הוגשו על ידי הנתבעים במצורף לחוק הרשות, תקנות מקבילות לתקנות הקיימות בישראל.

טענות המבקשים

2.         המבוקש הוא לאפשר לתובעת 1 ללמוד בבית ספר של אלי"ן - שח"ר, בישראל, זאת לאור המלצת מנהל מחלקת השיקום בביה"ח אלי"ן, ד"ר עופר קרן לפיה התובעת תשוחרר לביתה ותעבור לאשפוז יום של 3 ימים בשבוע.

במכתב השחרור מיום 9.7.07 נכתב בסיכום:

"כאמור, מבקשים לסייע למשפחה בהתארגנות בעת ולאחר המעבר להמשך הטיפול באשפוז של שלושה ימים בשבוע. בהמשך יהיה צורך בחיפוש דרך אלטרנטיבית לטיפול רציף בילדה הסובלת מהליקויים המורכבים עליהם דווח. קיימת אפשרות לקלוט אותה במסגרת בית הספר השיקומי באלי"ן "שח"ר". במסגרת זו יהיה מענה לצרכים הטיפוליים והחינוכיים. יש לדאוג לשם כך להסעה קבועה יומית לאלי"ן ברכב מותאם ועם ליווי ולממן את עלות הטיפול בבית הספר."

על רקע זה המליצה ד"ר מורית בארי לשלב ולמזג במסגרת השיקום התלת יומי של התובעת באלי"ן גם את המסגרת החינוכית בבית ספר שח"ר. מכאן, שלטענת העדר הזיקה שמעלה ב"כ הנתבעים אין כל יסוד הגיוני שהרי השילוב במסגרת החינוכית הוא חלק מהשיקום הרפואי כפי שנכתב במפורש בהמלצות של בי"ח אלי"ן, ללא כל קשר לנושא חוק חינוך מיוחד או חוק חינוך חובה.

ב"כ המבקשת דוחה הטענה כי אין כל עדות כי באזור מגוריה לא נמצאת מסגרת חינוכית המתאימה לצרכיה, באשר נעשה נסיון למצוא מסגרת שכזו שלא נמצאה (תצהיר האב - תובע 4). לאור היותה 3 ימים בשבוע בביה"ח אלי"ן, הרי שהשילוב המבוקש מתבקש הוא.

כן טוענים התובעים כי משנקבע כי לענין תשלום תכוף חל דין הפורום, הרי שיש להעתר לבקשה.

טענות הנתבעים

3.         על-פי המכתב מאלי"ן עולה כי ההוצאה החודשית בגין 22 ימי לימודים עומד על סך 19,952 ש"ח לחודש, ולכך יש להוסיף סכום של 3,000 ש"ח לחודש בגין הוצאות נסיעה.

סכום זה אינו יכול להיות נושא לתשלום תכוף, המהווה מעצם הגדרתו הושטת עזרה ראשונה ומיידית לנפגע.

נאמר במסמכים מבית החולים כי התובעת עומדת להיות משוחררת " בקרוב" ואולם הדבר לא קורה, ולא ברור מדוע. אין חוות דעת  מומחה לפיה על-פי הדין החל על התביעה יש בבקשה צורך רפואי שיקומי.